שיפור איכות פרי
לאחר אחסון

אופטימיזציה של אסטרטגיות ייצוא אבוקדו: שימוש בטכנולוגיות ספקטרליות וניתוח הרכב מינרלי לפיתוח אלגוריתמים לקבלת החלטות מושכלת

​

ייצוא האבוקדו הישראלי, ובעיקר מזן האס (Hass), מהווה רכיב כלכלי מרכזי, אך סובל מליקויים באחסון כמו "עיסה אפורה פנימית" (IGP) ורקב, אשר מביאים לכך שחלק גדול מהיבול אינו ניתן לשיווק. תסמונות אלו קשורות להרכב המינרלים בפרי, ובמיוחד ליחס נמוך בין סידן (Ca) לחנקן (N). שיטות המסורתיות למדידת רמות N ו-Ca יקרות ואינן ישימות בקנה מידה רחב. המחקר עושה שימוש בדיאגנוסטיקה כמומטרית מתקדמת להבנת הקשר בין הרכב המינרלים לבין ליקויים לאחר הקטיף, תוך מיקוד בפיתוח טכנולוגיות ספקטרליות מהירות ונגישות לזיהוי N, Ca ומידת בשלות הפרי.

​

​

הפרויקט כולל סקרים בשטח באזורים מרכזיים לגידול אבוקדו, ניתוח ספקטרלי של הרכב הפרי, ופיתוח מודלים לחיזוי הסיכון לליקויים באחסון. כמו כן, הוא בוחן את השפעתם של תנאים סביבתיים על הרכב המינרלים ויכולת האחסון של האבוקדו. בשיתוף פעולה עם שותפים בתעשייה, המחקר שואף להפחית הפסדים כלכליים ובזבוז מזון, ולחזק את כושר התחרות של הייצוא החקלאי הישראלי. מטרתו לספק כלים מבוססי-נתונים לקבלת החלטות, ולחולל שינוי מהותי בגידול אבוקדו ובשיווק תוצרת חקלאית טרייה באופן בר-קיימא.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​​

 

 

 

 

דישון מדויק עם פוליפוספט לשיפור רמות סידן, איכות הפרי ומשך חיי המדף במיני פרי שונים

​

אספקת סידן נמוכה לפירות גורמת לאובדן יבול משמעותי בעצי פרי רבים, שכן הסידן חיוני להתפתחות תקינה של הפרי ולחיזוק

דפנות התאים – מרכיב קריטי לאיכות ולאורך חיי המדף. מחקרים קודמים הראו שפוליפוספטים (polyP) הם קושרי סידן יעילים,

וההשערה היא שיישום רציף שלהם עשוי לשפר את זמינות הסידן לצמח. עם זאת, אורך השרשרת של הפוליפוספט קריטי, שכן

עוצמת הקישור משתנה בהתאם. בהתבסס על מחקרים קודמים שנעשו בירקות, המחקר הנוכחי נועד לבדוק את נוסחת

הפוליפוספט האופטימלית בגידולים כמו תפוח, מנגו ואבוקדו – הפגיעים במיוחד לתסמונות פיזיולוגיות עקב מחסור בסידן, דבר

העלול להוביל לאובדן יבול של עד 20%.

​​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

השפעת דישון בפוליפוספטים על הפחתת תסמונות הקשורות לחוסר סידן בירקות הגדלים בתנאי חום

​

ליקויים פיזיולוגיים (שאינם פתוגניים) מחריפים בתנאי חום ויובש, בעיקר עקב ירידה בזמינות הסידן לצמח. הליקוי הידוע ביותר הוא "ריקבון קצה הפרי", אך פירות וירקות רבים סובלים מתופעות דומות, שגורמות לנזק משמעותי ליבול. בחום קיצוני, כל חלק שאינו מעוצה בצמח חשוף לנזקי מחסור בסידן (להבדיל ממחסור בקרקע). ניסויים ראשוניים מצאו כי דשנים מבוססי פוליפוספט משפרים את קליטת הסידן בצמחים – תלוי באורך שרשרת הפוספט. בהתאם לכך, דישון בפוליפוספטים שיפר את ספיגת הסידן בחסה, סלרי ועגבנייה, והפחית את חומרת הליקויים. מחקר זה יעמיק במנגנון הפעולה של הפוליפוספט ויפתח נוסחת דישון אפקטיבית יותר, אשר תיבחן לאחר מכן בשטח בגידולים פגיעים לתסמונות פיזיולוגיות.

​​​​​​​​​​​​​​

​

השפעת תנאי הסביבה וזמינות מינרלים על הופעת ליקויים בקליפת תפוחי אדמה

​

גידול תפוחי האדמה נמצא במגמת התרחבות עולמית, כאשר בישראל מגדלים כ-150,000 דונם בשנה, בעיקר בנגב, ו-40% מהיבול מיועד לייצוא. לקוחות באירופה רגישים לליקויי קליפה, במיוחד בזנים רגישים כגון ויוואלדי ואנאבל, מה שגורם להפסדים שנתיים של 50–60 מיליון ש"ח. הסידן חיוני לאיכות הפקעת, שכן הוא מחזק את דפנות התאים, אך רמתו בתפוחי האדמה נמוכה עקב קצב דיפוזיה נמוך בתנאים לחים ומתחת לאדמה. מחקרים בישראל ובארה"ב מצאו כי תוספת סידן מפחיתה את שכיחות הליקויים, מה שמרמז על חשיבותם של מינרלים בקרקע לאיכות הקליפה.

​

​

שינויים אחרונים בשיטות ההשקיה בישראל, הכוללים שימוש במים מותפלים ומים מושבים – אשר מכילים פחות סידן ומגנזיום – עלולים לפגוע באיכות הגידולים, במיוחד בקרקעות חוליות דלות במינרלים. ניטור ארוך טווח הראה ירידה במגנזיום מאז השימוש במים מותפלים, דבר העלול להחמיר את תופעת הליקויים בקליפת תפוחי האדמה. כיום אין נהוג להוסיף מינרלים בגידולי שדה, אך ייתכן שתוספת סידן ומגנזיום תהיה חיונית לשמירה על איכות היבול המיועד לייצוא.

​

המחקר מתמקד בהבנת השפעת ניהול ההזנה המינרלית – ובעיקר תוספי סידן ומגנזיום – על איכות תפוחי האדמה הגדלים באזור הנגב. מטרתו לבדוק האם תוספים אלו ישפרו את עמידות הפקעת, יפחיתו ליקויי קליפה וישמרו על איכות היבול.

​

​​