הזנה של עצי פרי

דישון חנקני באבוקדו – אזור צבר קמה

דישון מאוזן בחנקן (N) חיוני לתמיכה בצמיחה נמרצת ובהתפתחות הרבייתית של עצי אבוקדו, אך עודף או חוסר בחנקן עלולים להפחית את פוריות העץ. מחקרים עדכניים שנעשו בזן האבוקדו 'האס' מצאו כי אמנם החנקן לא שיפר משמעותית את הפוריות, אך עודד פריחה מרובה – שהובילה לנשירה אגרסיבית של עלים ולהתייבשות התפרחות. עודף חנקן נקשר גם להופעת "עיסה אפורה פנימית" (IGP) ולריקבון בפרי, בעיקר בתנאים של מחסור בסידן – מה שפוגע באיכות הפרי וביכולת האחסון שלו. מחקרים בצ’ילה ובדרום אפריקה חיזקו את הקשר שבין עודף חנקן ל-IGP, וניסויים שנערכו בישראל הראו כי גם חוסר וגם עודף חנקן פוגעים בגודל, בצבע, בעמידות לקור ובאיכות הפוסט-קטיף של הפירות.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שזמינות החנקן משפיעה משמעותית על ההרכב הכימי של הפרי ועל רמות התרכובות הבריאותיות שבו – דבר המדגיש את הצורך באופטימיזציה של דישון חנקני לשיפור איכות הפרי ולעמידה בביקוש הגובר בשוק.

דישון אבוקדו בתקופת החורף

בשנים האחרונות עלתה דרישת הצרכנים לאבוקדו, בין היתר בזכות תרומתו הבריאותית – תכולת ויטמינים גבוהה, נוגדי חמצון ושומנים חד-בלתי-רווים המסייעים לבריאות הלב ומפחיתים דלקתיות. בהתאם, נרשמה עלייה משמעותית בהקמת מטעים בעולם, ובעיקר בזן 'האס'. עם זאת, התפוקה באזורים סובטרופיים נותרה נמוכה. מחקרים מצביעים על כך שעומס הפרי באבוקדו נקבע בעיקר בסוף החורף ובאביב, אז העצים פורחים, קושרים פרי ומחליפים עלווה בו זמנית. מרבית המגדלים ממקדים את מאמצי הדישון בחודשי הקיץ (אפריל–אוקטובר), אך החנקן מתדלדל באביב עקב שטיפה והתמרה ביולוגית. ניסויים במכון המחקר גילת הראו כי רמות חנקן גבוהות (80 מ"ג לליטר) מעודדות צמיחה נמרצת, פריחה מרובה וקשירת פרי, תוך עידוד צמיחה מהירה של עלווה חדשה המגנה על הפרי המתפתח ותומכת באספקת חומרי תשמורת.

תגובת האבוקדו להזנה מינרלית בתנאי גידול מבוקרים

הערך התזונתי הגבוה של האבוקדו ותדמיתו כמזון-על (superfood) מגבירים את הביקוש לו בישראל ובעולם. האבוקדו נחשב לאחד מענפי היצוא החקלאי המובילים בישראל, והקמת מטעים חדשים נמצאת במגמת עלייה. מחקרים קודמים שהתמקדו בדישון תחת השקיה במים מתוקים הציגו תוצאות מבטיחות, אך כיום מרבית המטעים בארץ מושקים במים מושבים (קולחים) עתירי מלחים וחומרי הזנה. דיווחים ומחקרים מצביעים על כך שמים אלו שינו את מאפייני הקרקע, פגעו בהתפתחות העצים, גרמו לכלורוזיס ובעיות מליחות, והפחיתו את הפוריות בהשוואה להשקיה במים מתוקים. המעבר לשימוש בקולחים בוצע ללא מחקר מקיף על התאמת ההזנה המינרלית לתנאים החדשים.

בתגובה, הושק בשנת 2018 פרויקט "שיפור פוריות האבוקדו" בהובלת ד"ר ורד ירחמילביץ, במסגרתו הוקמו שתי מערכות ניסוי לחקר תגובת זן 'האס' למינרלים שונים – האחת במכון גילת והשנייה במטע מסחרי סמוך לכפר מנחם. ניסויים אלו עוקבים אחר קליטת מים ומינרלים, צמיחה ופוריות – הן בתנאים מבוקרים והן בתנאי שדה. שילוב הממצאים נועד לשפר את ניהול הדישון תחת השקיה בקולחים, על מנת להבטיח פוריות מיטבית וביצועים גבוהים של העץ.

כיום, האבוקדו הוא ענף היצוא החקלאי הרווחי ביותר של ישראל, עם מחזור של למעלה ממיליארד ש"ח בשנה. אף שזן 'האס' שולט הן ביצוא והן בנטיעות החדשות, רמת הפוריות שלו נמוכה יחסית עקב רגישותו לאקלים קיצוני ולמחלות. מאז 2019 נערכים ניסויים מבוקרים בעצי אבוקדו צעירים, לשם הבנת תגובתם לדישון בחנקן, זרחן, אשלגן ומיקרו-נוטריינטים. הממצאים מעלים שאלות חשובות לגבי תזמון הדישון והשפעתו על איכות הפרי. החוקרים מתכננים להמשיך את המחקר לשלוש שנים נוספות כדי לבדוק את השפעת הדישון על עצים בוגרים הנושאים פרי בכמות משמעותית.

דישון כרמים

גפן היין (Vitis vinifera) נפוצה כיום ברחבי העולם, ושטחי הכרמים וכן ייצור היין נמצאים בגדילה מתמדת. בישראל, כרמי יין משתרעים על כ-5,500 הקטאר – מהגליל ועד הנגב. הכרמים מחולקים לרוב לשתי קטגוריות – איכות וכמות: כרמים איכותיים מפיקים יבול נמוך אך עתיר סוכרים ופיגמנטים, בעוד כרמים כמותיים מספקים תפוקה גבוהה אך באיכות ירודה יותר. חלוקה זו מנחה את ניהול הכרם – השקיה, גיזום ודישון – אך כיום אין הנחיות דישון מוגדרות לפי קטגוריה זו.

לדישון תפקיד מרכזי בצמיחת הגפן, בכמות היבול ובאיכות הענבים, והוא משפיע על מאפיינים חשובים כמו תכולת סוכרים, חומצות אורגניות ופלבנואידים. מחקרים מראים כי החנקן משפיע על רמות חומצות אמינו ותהליכי התססה, בעוד האשלגן תומך בצבירת סוכרים אך עלול להוריד את חומציות היין אם נמצא בעודף. הזרחן תורם לצמיחה תקינה ואף מסייע בהפחתת רעילות נחושת כתוצאה משימוש בקוטי פטריות. ההמלצות הקיימות לדישון כרמים בישראל אינן תמיד מתייחסות למאפיינים הספציפיים של הכרם – כגון סוג הקרקע, איכות המים והתנאים האקלימיים האזוריים.

המגוון הרחב של זני גפן, כנות, תנאי קרקע וקטגוריות אגרונומיות בכרמים בישראל מדגיש את הצורך בגישות דישון מותאמות אישית. פיתוח אסטרטגיות דישון גמישות וממוקדות, בהתאם לסוג הכרם, פוריות הקרקע ויעדי התוצר (למשל: יין אדום/לבן, איכות גבוהה/כמות גבוהה) הוא תנאי לשמירה על בריאות הגפנים ושיפור איכות הענבים.